הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אפשטיין

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה מבוטחה בתאונת דרכים.

טענות התובעת

2.התובעת הינה חברה לביטוח אשר במועד הרלבנטי לתאונה ביטחה רכב הנושא מ.ר. 47-713-58 (להלן – "רכב התובעת"). הנתבעת החזיקה באותו מועד ברכב הנושא מ.ר. 90-878-04 (להלן – "רכב הנתבעת").

3.ביום 21.2.08 נסע רכב התובעת בנתיב הימני וביקש לפנות ימינה לכיוון כביש הגישה למושב אחיהוד. על פי כתב התביעה, "התאונה אירעה עת החל נהג הרכב הנפגע בביצוע פניה ימינה מהנתיב הימני אז הגיח הרכב הפוגע ביצע פניה שמאלה מהנתיב הנגדי...ומבלי לתת לו זכות קדימה פגע בו".

טענות הנתבעת

4.הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי התאונה אירעה עקב נהיגתו הרשלנית של הנהג מטעם התובעת. לטענתה, בנה, מר עמית אפשטיין, אשר נהג ברכב, אינו נושא באחריות כלשהי לאירוע התאונה. הנתבעת אף טענה כי התובע הודה בכך בפניה.

דיון

5.נהג התובעת, מר רונן ויצמן (להלן: "ויצמן") הנתבעת בעצמה ובנה, מר עמית אפשטיין, (להלן: "עמית") אשר נהג ברכב בעת התאונה, העידו במהלך הדיון בתיק.

מגרסתו של ויצמן בעדותו עולה כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, הרי שהלה כלל לא פנה ימינה, הגם שרצה, מלכתחילה לעשות כך. לדבריו, התחיל לרדת לנתיב הימני, המוביל למושב אחיהוד, אך אז החליט להמשיך בנסיעה ישר ולא לפנות ימינה ובשלב זה אירעה התאונה. עיון בהודעתו של וייצמן אל התובעת, לאחר התאונה, מעלה כי השרטוט בהודעה תואם את דבריו של נהג רכב התובעת בעדותו בבית המשפט, שכן גם מן השרטוט האמור עולה כי רכב התובעת היה בנסיעה ישר בעת התאונה.

מר ויצמן נשאל והשיב בעדותו כדלקמן:

"ש. נכון לומר, שאם היית מסיים את הפניה ימינה או נשאר בנתיב שלך, אם הוא היה ממשיך בפניה שלו שמאלה, לא הייתם מתנגשים, נכון.

ת. נכון" (פרוטוקול, עמ' 1, שורה 28)

מר ויצמן עצמו הודה ואף פירט (עמ' 1, שורה 22) כי ביקש לפנות ימינה אך התחרט וכי לולא סטה חזרה שמאלה- לא היתה מתרחשת התאונה.

מר עמית מסר כי טרם התאונה, הבחין ברכב התובעת, ראה אותו מאותת ימינה ואף סוטה ימינה, בפנייה לכיוון הישוב אחיהוד הסמוך, כאשר לפתע סטה רכב התובעת שמאלה, חזרה אל הכיוון ממנו הגיע רכב הנתבעת:

"לאחר שראיתי כי נכנס לתוך השביל וסיים לבצע את פנייתו ימינה" (תצהיר, סעיף 3)

"לפתע סטה רכב המבוטח ממסלולו... ובניסיון לחזור חזרה לכביש ממנו הגיע" (תצהיר, סעיף 4)

"בפנייתו זו לביצוע פרסה במטרה לחזור לכביש הראשי נכנס ופגע ברכב של אימי בו נהגתי" (תצהיר, שורה 5)

"עצרתי עם איתות כדי לפנות לשמאל וראיתי אותו מאותת ממולי ימינה, נכנס לכביש האטה הוא התחיל בהטייה ימינה, אני התחלתי בגלישה איטית... בשלב הזה, הוא הטה את הרכב לשמאל הוא שבר שמאלה מעין פרסה... הוא כמעט סיים את הפנייה ושבר אלי בפרסה." (פרוטוקול, עמ' 6, שורה 25)

הנתבעת עצמה, אשר לא היתה בעת האירוע ברכבה, מסרה כי לאחר התאונה שילמה למר ויצמן סך של 7,000 ₪, זאת על מנת להמנע מתביעות (פרוטוקול, עמ' 4, ש' 30). היא הוסיפה וציינה כי לא היה ביטוח לבנה ברכב ולכן שילמה את תיקון רכבה מבלי לפנות לחברת הביטוח שלה. הנתבעת הציגה בבית המשפט מסמך שעליו החתימה את מר ויצמן (נ/1) לאחר שקיבל ממנה את הסכום האמור, שם נכתב כי מר ויצמן מצהיר "אין לי ולא יהיו לי תביעות נוספות בהמשך". מר ויצמן הודה כי חתם על המסמך, אך טען כי אינו מבין מה כתוב בו וכי כל כוונתו היתה לוותר על תביעות בגין נזקי גוף בלבד. עיון בתצהירה של הנתבעת מעלה כי בסעיף 3 בו, מאשרת הנתבעת את טענתו של מר ויצמן כי התשלום היה כדי למנוע תביעות בגין נזקי גוף.